הרבה פעמים אני מוצא את עצמי, כמו כולם, שומע שירים שמתארים את הנקודה שבה אני נמצא בדיוק מפליא, גם אם הם נכתבו מזמן. עכשיו, ברגעים אלה, זה יותר קטע ממערכון, אבל עדיין תופס.
"יש לי שתי רכבות שדוהרות בתוך עיני.
-תאונת דרכים קטלנית
-בחושך
-הלך הפיוז
-הראש סתום
-צריך ניקוי ראש
-יש לי ציפור משוגעת ששרה בתוך גרוני.
-(לפי מנגינת "יש לי ציפור קטנה בלב") וואי-וואי-וואי-וואי-וואי
-ומה יש לי, ומה אין לי. ובסך הכל, סך הכל - מי אני, מה אני, מי אני, מה אני, מה אני, מי אני, מי אני, מה אני, מה, מה, מה, מה. יפה?"
(מתוך "קרקר נגד קרקר", הגשש החיוור. נכתב ע"י יוסי בנאי)
אז כן, יש לי כי מיני ג'וקים שרצים לי בראש עכשיו ואני ממש לא יודע מה לעשות איתם, אז לפחות אני מאוורר אותם החוצה, אולי זה יעזור. וגם אני מתעסק יותר מדי בשאלת 'מי אני'.
לראשונה מאז שנפרדתי ממנה, אני ממש מתגעגע להיא... לאקסית שלי. לא זו האחרונה מהפוסטים הראשונים, אלא זו שהיתה זוגתי במשך שלוש שנים. זה געגוע שבא בכל מיני צורות, ולכל מיני דברים, אבל היא ממש חסרה לי. בין אם זה בט"ו באב שחגגנו כל שנה (כי ולנטיין היה צמוד ליום השנה שלנו), ובין אם זה בחשש אמיתי לגמרי שלא אמצא עוד מישהי שתקבל אותי עם כל הפגמים שבי (ויש המון כאלו). חשבתי עליה גם אחרי שהסתפרתי, כמה היא חיכתה שיום כזה יגיע כי "הרבה יותר יפה לך קצר", ובסוף היא הספיקה אפילו לאנפרנד אותי לפני שהסתפרתי. וזה חבל לי, כי היא היתה החברה הכי טובה שלי, ו... היתה בינינו ההבנה הזו של דברים, וזה חסר לי גם כן. היא חסרה לי, וזה מוזר שזה מגיע רק עכשיו, כי נפרדנו כבר בפברואר, כשחזרתי לארץ. אני גם ממש לא בטוח בעצמי בכל הנושא הזה של, ובכן, בחורות. אחרי הנסיון האחרון אני חושב שאולי עדיף לי לתפוס קצת מרחק.
ובאותו הקשר, אני חושב שמישהי ניסתה (בצורה די מגושמת) להתחיל איתי, אבל אני הייתי די אדיש כי היא הכי-לא-הטיפוס-שלי וכי אני בעצם לא יודע מה לעשות בסיטואציות כאלו. נו, לפחות זה קצת החמיא לאגו, גם זה משהו.
משגע אותי להיות מובטל. אמנם תקופת מבחנים וכל זה, אבל אני מוצא את עצמי מתגרד מתוך ציפייה למצוא עבודה. הגשתי קורות חיים לכל מיני חברות, אבל כנראה שעם הממוצע הממוצע שלי לא אגיע רחוק מדי, אני לא יודע מה לעשות, חשבתי אולי אפילו לחזור למטוסים, זה לא כסף גדול ולא חיים אבל זה כיף לא נורמלי ויהיו לי כמה גרושים בכיס הריק. אני יודע, צרות של עשירים, אבל אני ממש רוצה עבודה כבר. של גדולים. אם מישהו מכם יודע על משרת סטודנט בתחום ההיי-טק באזור ירושלים - אני חפץ בה!
היו לי עוד ג'וקים. לא זוכר. ג'וקים בנושא פוליטי\חברתי יחכו לפוסט אחר.
למה מסך מגע? כי החלפתי את הנייד השבוע לטלפון חכם (במקום הטמבלפון שהיה לי עד עכשיו). אני מתעסק בו יותר מדי במקום ללמוד. בכלל, אין לי כח ללמוד. יש לי מבחן בשישי הבא, בדרך אליו שלושה ימים מילואים ואחריו עוד שני מבחנים בשבוע שאחרי. כיף גדול, אושר רב ונשגב. שתגמר כבר השנה הזו קיבינימאט, אני לא יכול לראות עוד טרנזיסטור אחד! (אם כי אני כבר יודע ממש טוב איך טרנזיסטורי MOSFET עובדים ומה עושים איתם). כמובן שהשאלה שנפלתי בה במועד א' של אחד המבחנים נראית בדיעבד כל כך פשוטה, שזה אך טבעי שהמבחן הזה יצטרף לשרשרת של מועדי ב' מהגהינום (שבהם, אגב, אני תמיד משפר). סטורי אוף מיי לייף: אם הייתי יודע את החומר למועד א' כמו שאני יודע אותו למועד ב', הייתי מקבל 90 לפחות. אם הסתפקתי באיזה ציון סבבה במועד א', אז מועד ב' יהיה קל בצורה שערורייתית ואני אתחרט שלא ניגתי בשביל לשפר בכמה נקודות. יו, שתגמר כבר האוניברסיטה הזו.
ביום חמישי הבלוג יציין חודש להיווסדו. מקווה לכתוב עד אז פוסט בכייני נוסף (אחד לפחות), כי ממשלת הטרה-לה-לה כבר קצת יוצאת משליטה וכמובן שהעומד בראשה השתין גם השבוע נגד כיוון הרוח. העיקר שבעיני עצמו הוא מבריק. יש למה לצפות.
שבת שלום ומבורך.
שיר אדיר לשבת (תנסו להתעלם מהפרסומת של פריגת):
וגם: המערכון מהפתיחה (ומי שלא הכיר עד היום, זה זמן טוב להתחיל)
נ.ב. כמה יופי יש בשני הסרטונים האלה, כמה ענקי תרבות נפגשים פה בפוסט אחד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה