"רציתי לספר לכם סיפור- עליי, ועליה, ועל ההיא, ועל האקדמיה, ועל חיים די סטנדרטיים של סטודנט די ממוצע, עם ממוצע קרוב לממוצע [...] זה שזור אנקדוטות משעשעות ו... ודברים! כן! ויש לי דעות על דברים! ונוכל להתווכח עליהם! ו... ויהיה קוסם! וליצן! ומוהל! ...יהיה דיסקו!"

יום ראשון, 14 בדצמבר 2014

יום ראשון, 18 במאי 2014

כך אמצא מחר את מותי

כפי שסופר כאן כבר בעבר, ההורים שלי גרים בית חשמונאי. עברנו לכאן בשנת 1995. היישוב ממוקם על כביש 424, המחבר בין מחלף נשרים לצומת לטרון. כאשר עברנו, הכביש היה כביש דמים - כמעט בכל שבוע היתה תאונה, חלקן קטלניות, חלקן סתם הסתיימו בפציעות קשות. האשם היה בעיקר בתוואי העקלקל של הכביש. עברו שנים, הכביש שופץ והורחב, ועכשיו? התאונה הבאה רק מחכה להתרחש. בכל פעם בה אני מגיע מירושלים, אני שם נפשי בכפי. סטטיסטית, מחר אני צריך למות, מהטעם הפשוט שזה לא סביר שזה לא קרה עד עכשיו.

יום שישי, 25 באוקטובר 2013

בין רוגע והטרדה

הקונבנציה היא שאני כותב רק כשרע לי. זו מין מערכת ניצול הדדית שכזו, בה אני משתמש בכתיבה ככלי לפי צרכיי ונוטש אותה לאנחות כשלא, ובאופן מקביל היא נותנת לי כשרע לי אבל אני לא זוכה לטעום מהפרי האסור כשטוב לי.
ובכן, בפרפראזה על מלותיו של אריאל 'לא תאמינו כמה רחוק מהעץ התפוח יכול ליפול' הורביץ, "בחודשים האחרונים יש אשה בחיי", וכאמירה כללית מצבי טוב. אז איך זה שיש פוסט חדש? כי השבוע היטלטלה נפשי הקטנה לבלי היכר, כאשר המטריד הסדרתי 'שלי' שוב הופיע בחיי, ושוב הטריד אותי מינית.


יום שבת, 22 ביוני 2013

סקא

"סקא? מה...   מה? מה זה?"
ובכן, ב-95% מהמקרים אני נאלץ להסביר מה זה סקא. זה סגנון מוסיקלי שבמידה רבה הוא האבא של הרגאיי, ובעקרון מתחלק לשלושה ז'אנרים (לפי תקופות) ועוד מאותו מידע מעמיק תוכלו למצוא כאן. עזבו אתכם משעור הסטוריה, בואו נלך על ארוחת טעימות מוסיקלית.

יום שישי, 21 ביוני 2013

מים מים

זה סיפור נחמד לשבת. יש בו הכל: גזענות, פוליטיקה והתנשאות. ומים. "מים מים מים מים מים מים מים", כפי שניסח זאת היטב הילד רובי. רובם עכורים ומצחינים - וזה מפתיע, כשמדובר במי בריכה. או שלא.