לֹא יִצְמֵחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאַבִיב.
הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנוּ צוֹדְקִים
הוּא רַמוּס וְקָשֶׁה
כְּמוֹ חֲצֵר.
אַבָל סְפֵקוֹת וְאֲהָבוֹת עוֹשִׂים
אֵת הַעוֹלָם לְתַחוּחַ
כְּמוֹ חַפָרְפֶרֶת, כְּמוֹ חַרִישׁ.
וּלְחִישָׁה תִּשָׁמַע בַּמָקוֹם
שֶׁבּוֹ הָיָה הַבָּיִת
אֲשֶׁר נֵּחֵרַב.
(הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנוּ צוֹדְקִים, יהודה עמיחי, קובץ "שירי עיר")
שיר נפלא. הבית הראשון בו מוקדש לכל אנשי השמאל שחושבים להצביע מרצ, ולא מבינים שהדרך לכבוש את הציבור והכנסת היא דרך פשרות.
לפני שבועיים ערכנו בקמפוס טקס זיכרון ליצחק רבין. כשסיפרתי ששילבתי בטקס טקסט של עמיחי, הניחוש הראשון של (כמעט) כולם היה השיר הנ"ל. אני העדפתי (ולכן גם שילבתי, כמפיק הקטס עניות דעתי היא הקובעת) את 'חוליקאת', מחלקו השני והלאה, המוכר גם כ'גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות'. את כל הטקס כתבתי תחת 'כן לשלום, לא לאלימות'. 17 שנים אחרי, היכולת לומר 'צדקנו' היא נחלתם של מעטים, אשר נמנים על האגפים הקיצוניים יותר בצדי המפה הפוליטית: איש לא צדק באופן מוחלט, איש לא טעה לגמרי. בחזרה לשורת הפתיחה: יותר ויותר פעמים אני שומע את הקולות המבקרים את שלי יחימוביץ' על כך שאינה מביעה דעה ברורה בנושא המדיני, על כך שהיא דוחה את מרב מיכאלי, על כל דבר שהיא עושה, בעצם. יהונתן גפן כתב בשירו "מראת פלאים" (קישור למטה) את השורה הנהדרת 'הימין חושב שאני בשמאל, השמאל חושב שאני משמין'. וכי מה? האם יש סיכוי שהיא תתמוך בהסדר שאינו לפי 'שתי מדינות לשתי עמים'? האם אין היא פמיניסטית? האם היא לא 'חברתית' מספיק? אילו ערכי שמאל היא לא מייצגת מספיק? כן, יש לה נטייה מרגיזה להיעדר מהצבעות בהן אין שום סיכוי שעמדתה תעבור (כשהקואליציה מתגייסת במלואה זה די קשה). בניגוד למה שהופץ עליה, היא דווקא כן היתה בהצבעה על הרווחים הכלואים, ואפילו התנגדה (כמה מפתיע). אז ממה נפשכם? מהצהרות ריקות של זהבה גלאון? האשה היא רוח וצלצולים, בדיוק ההיפך הגמור מאילן גילאון, יריבה להנהגת מרצ (בחירתה לראשות מרצ הובילה אותי להתפקד למפלגת העבודה). אם אתם מעוניינים בידבורים שלא יובילו לכלום מלבד התחושה הטובה 'אויש, כמה שאני צודק', תפדאלו. לא נגיע רחוק עם זה. הנה עוד אחת שהתעקשה להיות צודקת, תנסו להזכר איך זה נגמר:
והגפן שהבטחתי קודם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה