בעוד שלושה ימים הבחירות לכנסת ה-19. קודם כל ולפני הכל, בלי שום קשר לעמדתכם הפוליטית, פשוט לכו להצביע. אחת לארבע שנים ראוי שתזיזו את התחת ותאמרו את דעתכם על מה שקורה פה, אם אתם מבסוטים או מתוסכלים. יותר הצבעות שלכם זה פחות אנשים שאתם לא רוצים לראות בכנסת. כל הצבעה שלכם שאינה ל'עצמה לישראל' תעזור לזרוק את מפלגת חסידי כהנא (בן ארי, בן גביר, מרזל) החוצה. ועכשיו - לעסק.
א. האיחוד המדובר בגוש השמאל-מרכז (לפיד, שלי, ציפי) לא קרם עור וגידים בשל משחקי אגו שונים- וע"פ הדיווחים, בעיקר בשל זה של שרת החוץ לשעבר. מאותו רגע, פחות או יותר (לא בדקתי אך אלו המגמות), לבני צוללת בסקרים. רבות דובר על אמינותם של סקרים והאינטרסים שעומדים מאחוריהם, ובמקביל מרצ (אליה נגיע בהמשך) נוסקת. לאחר מערכת הבחירות הקדמת, בה מגמה של הימים האחרונים משכה ללבני מצביעים ממרצ וזו האחרונה נותרה מול שוקת שבורה, פחות או יותר (5 מנדטים יוצאים ו-6 מנדטים חזויים הפכו ל-3 מנדטים בפועל), אין מונח הולם יותר מאשר 'צדק פואטי' כדי לתאר את העסק. מה שמציק לי עוד יותר בנוגע לציפיטפוט ושני שעירי הפנים שאחריה ברשימה הוא הפנייה אליי, משום מה (האם פרץ, בעוזבו, לקח איתו את פרטי ההתקשרות של פעילי המפלגה?), בקמפיין מכוער שמטרתו להכפיש את שלי יחימוביץ'. זה התחיל עם הסמס הזה:
שנראה היה מוזר, אבל התעלמתי. הלינק המצורף מפנה לכאן, אקצר את המאמר: שלי עשתה משפט שדה לאורי שגיא,שלי חברה של חיים כץ, שלי יחימוביץ' לא חברה, שלי יחימוביץ' לא משחקת. יש כל מיני אנשים שיכולים, תיאורטית, להיות מאוימים מהקפיצה בפופולריות של מפלגת העבודה. לא סביר שזה בא מימין, כיוון שכוחו של הגוש די ודאי וניתן לומר היום בסבירות גבוהה כי נתניהו ימשיך לכהן כראש הממשלה- מה שהשאיר אותי עם החשוד המיידי, עמיר פרץ, שדאג לטנף על שלי, בגלוי או באופן נסתר, החל מהיום בו הפסיד בקרב על ראשות המפלגה. הדברים קיבלו משנה תוקף כאשר הצטרף ללבני, והשתלח במי שנחשבה בת חסותו בפוליטיקה. ואם ב-13 לחודש זה היה בגדר חשד, ב-17 זה כבר היה לי ברור מעבר לכל ספק (עדכון, 20 לינואר: הגיע עוד אחד):
מילא לחרבן בראש חוצות, מילא קמפיין של השחרת פנים, אבל בחיאת דינאק - למה להשאיר עקבות? מי עוד יכול לעמוד מאחורי דיבורי 'דרך רבין' כאלו, אם לא מי שהבטיח בפריימריז 'אלך בדרך רבין', הפסיד, התמרמר, עזב בטריקת דלת, הלך למפלגה חדשה (אף מילה, אגב, על מנהיג הפועלים הסוציאליסט שהלך מרצונו למפלגה הדוגלת בקפיטליזם, כן?)- אותה מפלגה שהעומד במקום השני בה הצהיר, אחרי המהלך של פרץ, כי "המפלגה עזבה את דרך בן גוריון ודרך רבין". עם האגואיסטית בראש ושני ה'מלכלכים' אחריה, כולי תקווה ש'התנועה' לא תעבור את אחוז החסימה.
---
ב. אף אחד לא יודע באמת איך לאכול את '#ארץחדשה'. אמת, סרטוני השיטה, על אף שזכו ללעג, הם לכל הפחות מעוררים דאגה - וזה במקרה שיש שם רק חצאי אמיתות. אוי ואבוי אם מה שהוא מספר שם זו אמת לאמיתה. הקמפיין שלהם מבריק, הם מושכים אחריהם קולות רבים שצפים איפשהו במרכז והמצע שלהם קורץ גם לי - ברובו מבוסס על 'השמאל הלאומי', רק עם מינונים נמוכים של שנאה יוקדת ושפיכת מעיים של מתנחלים\חרדים ויותר התאבדות על בעלי הון.
אני לא יודע מה המניעים האמיתיים של אלדד יניב, אבל הניסוי שהוא מבטיח נראה מסקרן בהחלט, הטענות שהוא מעלה לגבי סקרים לא בדיוק מצוצות מהאצבע, ואם יניב לא היה סוחב על גבו מלנ'תלפים גיבנות מעברו, אולי זה היה משכנע גם את הספקנים. הוא אומר שהשתנה, ואולי שווה לתת לו את הצ'אנס הזה. אחרי ששרף את כל הגשרים, יניב נמצא כרגע בעמדת הכל-או-כלום. "מפקד טוב שומר לו עתודות", אמרו ב'מבצע סבתא', ואם יניב בכל זאת יורה את כל הארסנל- אולי הפעם, בניגוד לעבר, הוא גם מתכוון לשינוי הזה. ימים יגידו.
---
ג. מרצ, כפי שצוין, עולה לאחרונה בסקרים. הרבה. משלושה מנדטים לפני שבועיים-שלושה מדברים היום על שישה, חלק על שבעה ואופטימיסטים ממש גם על יותר. אישית, אשמח לראות שבעה מנדטים למרצ, כי זה יכניס את אבו וילן, החביב עליי עוד מגלגולו הקודם. מצד שני עומדים הקמפיין הנורא וזהבה גלאון.
הקמפיין של מרצ נורא ואיום. הוא רווי שנאה לכל מי שאינו אשכנזי (הסרטון שמכפיש את 'הפרויקט של רביבו', למשל), חילוני ובאופן כללי מאדיר את בני השבט הלבן. קצת הקאתי בפה מהדברים שהם העלו. כל פעם קצת. בין 'הלב שלך בשמאל, נשמה' ל-'שמאלנים הביתה', התחושה היתה שמרצ פשוט עושה הכל כדי שלא יבחרו בה. בעיניי, וכפי שציינתי באוזני הבעלים של הבלוג המעולה 'תניח את המספריים ובוא נדבר על זה', הכפלת מנדטים אחרי קמפיין כה מזעזע תגרור מסר שלילי לדורות הבאים, על התועלת המדומה שבקמפיין גרוע. בסך הכל, כפי שצוין למעלה, אלו מנדטים ש'חוזרים הביתה', מלבני למקום ראוי יותר.
מה שמותיר אותנו עם הסיבה בגללה התפקדתי ואצביע למפלגת העבודה ולא למרצ - זהבה גלאון. בעיניי, גלאון מייצגת את כל מה שרע בשמאל - אמירות ריקות, אפס מעשים, התלהמות וקולניות. אם בבחירות הקודמות הצבעתי למרצ מתוך אמונה בדרכה ומתוך סלידה מאהוד ברק, שעמד בראש העבודה- הפעם, כשהחלטתי להתפקד, התלבטתי כאמור בין העבודה ומרצ, אם אילן גילאון היה זוכה במרצ, קרוב לוודאי שהייתי מתפקד למרצ. זה לא קרה. לפני שבועיים פגשתי אותו. הוא בא לקמפוס שלנו, שוחחנו (על פלויטיקה, מה ציפיתם? אני לא שולט במצבה של קטמון כדי לשוחח על כדורגל). הוא שאל אותי על על מיני דברים וזה היה ברור שאני מסכים עם העמדות והדעות שהוא מציג- בסוף הוא שאל אותי 'אז למה אתה לא מצביע מרצ?'. אז אמרתי לו למה. הוא אמר לי 'אני מבין. אתה צודק. שיהיה בהצלחה'.
כמו כן, האופן בו נכנסה גלאון לכנסת האחרונה מבחיל, לא פחו. היא היתה מס' 4 ברשימת מרצ לכנסת, ולא נכנסה. אז היא הפעילה לחץ, ע"י פעילים, כדי שיעשו לה מקום. בהתחלה זה היה מול ניצן הורוביץ כי היא 'פרלמנטרית ראויה יותר ממנו' (פחחח), אחר כך מול ג'ומס 'כי הוא נכשל'. אין לי מושג איך ג'ומס אכל את הלוקש הזה. כמו שעושה לי רושם, היא באה עם צבא פעילים שסרים למרותה, פייגלין סטייל. יכול להיות שהיא פרלמנטרית ראויה (אני לא בטוח אבל זה בהחלט שווה בדיקה), אבל התנהלות בריונית כזו עם צבא ארגוני הנשים שלה (ניחוש פרוע: כולם מדברים על פמיניזם רדיקלי, אורטל בן-דיין סטייל, ולא על תיקון על בסיס הידברות ופשרנות), או, אם תרצו, עדר מעריצותיה ומעריציה של הדוקטורנטית למגדר, יכולה להסביר גם את ניצחונה בבחירות הפנימיות. וזה חבל, כי הרושם הוא (כפי שכבר נכתב כאן בעבר) שגלאון עסוקה בלהיות צודקת כל הזמן ובלנגח את מי שחושב אחרת ממנה, כאילו זה לא לגיטימי והאמת והצדק שניהם ניצבים אך ורק במרצ. בטווח הארוך זה יזיק למפלגה.
מכרה סיפרה לי, אוף דה רקורד, את הסיפור של תא מרצ בקמפוס גבעת רם. בגבעת רם, ככלל, אין פעילות פוליטית. לאף אחד אין ראש לזה ומי שבכל זאת רוצה נוסע להר הצופים- זה בחינם ויש שם הרבה שיט פוליטי. בכל שבוע, ביום רביעי בין השעות 12-13 יש הפסקה מתוכננת מראש בה לא מתקיימים לימודים, והיא מיועדת לפעילויות של אגודת הסטודנטים (האגודה בגבעת רם גם היא בלתי-פוליטית, זאת בניגוד לאגודה הכללית באוניברסיטה העברית). יום אחד, קם לו דוכן של מרצ, בדיוק בשעת ההפסקה המיועדת, לווה בהמון רעש וצלצולים מצד הפעילים שחילקו פלאיירים וכל מיני ניירות שזעקו ירוק אבל לכלכו את כל הקמפוס. זה היה מחריד- הן כמות הסולת והן הפעילות עצמה. כתגובה, האוניברסיטה אסרה על פעילות פוליטית בימי רביעי. לאחר שהועלו טענות שונות, צמצמה האוניברסיטה את האיסור לשעת ההפסקה בלבד, פלוס מינוס רבע שעה מכל כיוון. הזעקות על 'סתימת פיות', השתלטות הימין והכתבת מהלכים היו מחרישות אזניים. הובהר לחבר'ה שהם מוזמנים בכל שעה אחרת בשבוע מלבד ביום ד' בין 12-13, אבל הם התעקשו. אין לי מושג איך הפרסה הזו נגמרה, אבל תא מרצ יצא קטן מאד מכל הסיפור. ההתנייה של האוניברסיטה להפסקה הזו (מהלך שלקח שלוש שנים, אגב) היה שההפסקה תהא מיועדת למנוחת הסטודנטים ולהנאתם- והוטל איסור מוחלט על דוכני מסחר או דוכני פוליטיקה מסוג כלשהוא- אבל את תא מרצ זה לא עניין, הם רצו לצעוק. אני חושב שזה תואם באופן מושלם את מה שהמפלגה הזו עושה היום, וחבל.
---
אני אצביע למפלגה שהוציאה את התשדיר הזה, שאפילו ריגש אותי קצת:
לכו להצביע. עוד לא מאוחר להציל את התקווה שיהיה פה טוב יותר.
שבת שלום.
עם כל הכבוד לאילן גילאון (ויש כבוד עצום), ההשמצות שלך כנגד זהבה גלאון מוגזמות.
השבמחקמבחינת עשייה, צריך לזקוף לזכותה קודם כל (ולא רק) את חוק התספורת. אזכיר גם שהעבירה אותו ביחד עם ח"כ מש"ס, כך שגם אי אפשר לטעון שאיננה ידעת לשתף פעולה "מחוץ למחנה".
ג'וב כשל בבחירות הקודמות, חרף העובדה שאתה ואני הצענו למרצ, וטוב עשה שלקח אחריות ופינה את הבמה לאחרים. מצב בו לתנועת שמאל לא היה כלל ייצוג למי שמהוות למעלה ממחצית האוכלוסיה היה מאוד בעייתי...
אני כן אצביע מרצ, ומבחינתי הקו הבלתי מתפשר שלה, בהובלת גלאון, כנגד "עמוד ענן" הוא סיבה מרכזית.
אחלה- ועדיין אני חושב שההתנהלות שלה מסריחה, בלשון המעטה.
מחק